<h1>סמ"ג עשין סימן ר"מ—רמ"ג</h1>
<h2>דף ח.</h2>
והא לך פירוש פרשת הזבה. תניא בת"כ (פרשתא ה') ואשה (ויקרא ט"ו כ"א), בין גיורת בין שפחה בין משוחררת בין בת ישראל, כי יזוב זוב דמה, דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת אונס ולא דמה מחמת ולד, כשהוא אומר זוב לרבות האונסין הא מה אני מקיים דמה דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד, ואומרים רבי יוסי ורבי שמעון אין קישוי יותר משתי שבתות, ימים שנים רבים שלש כי מיעוט ימים שנים ומיעוט רבים שלשה יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הימים האלו מרובים על השנים וכמה הן שלש. בלא עת נדתה אחר שיצאו שבעת ימי נדתה, או כי תזוב שלשה ימים הללו, על נדתה כלומר מופלג מנדתה זו היא זבה ומשפטה חרוץ בפרשה זו ולא כדת הנדה מכל וכל שהרי זבה טעונה שבעת ימים נקיים וקרבן וזו אינה טעונה ספירת שבעה אלא שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין שאינה רואה אלא ראייה ראשונה, ודרשו רבותינו בת"כ (פ"ח) זו אחד עשר יום שבין סוף נדה לתחילת נדה שכל שלשה רצופים שתראה באחד עשר יום הללו תהי זבה (רש"י שם). ויראה לי לפרש להפך כי על נדתה מפרש בסוף מסכת נדה (ע"ג א' וע"ש ברש"י ומהרש"א) שפירושו בסמוך ממש אחר שיצאו ימי נדתה וכן אנו מפרשים בכל מקום (מנחות צ"ח א') על בסמוך, ובלא עת נדתה הוא רחוק מנדתה, ובסוף מסכת נדה (שם) ובפרק בנות כותים (ל"ח א' ע"פ רש"י ד"ה זבה וע"ש תד"ה להיות) קורא בלא עת נדתה עד בסוף אחד עשר יום.
